בנותינו ובנינו, נכדינו ונכדותינו,

אנחנו שולחים אליכם היום מכתב בבקבוק.

אמנם מדובר בדיסק קשיח מתוחכם המותקן על חללית ובה מכשירים מחזית הטכנולוגיה, ובכל זאת – מכתב בבקבוק.

אנחנו לא יודעים אם יגיע למחוז חפצו, הוא עלול להתנפץ על הסלעים כבר בהמראה. בדרך הוא יצטרך לצלוח את גלי הקרינה ולטוס מאות אלפי קילומטרים בחלל, בריק, עד שיינחת על אדמת הירח. ברכוּת אם אפשר, פן יישבר. מהצד המקבל אין לדעת מתי ומי ואם בכלל מישהו יראה את החללית הזאת, את הבקבוק הזה, ויקרא את המסר הזה. ולכן, מכתב בבקבוק, קצת כמו ארכיאולוגיה של העתיד.

למה בכלל לשלוח חללית לירח ?זו שאלה מעניינת. קודם כל, כי הוא שם, כמו שאמר סר אדמונד הילרי.

אבל יש עוד תשובות: כולנו, כששמענו על הרעיון להנחית חללית ישראלית על הירח, כאילו שמענו שריקה בתדר מיוחד, מין תרועה במנגינה מרגשת. אוזנינו הזדקפו כמו בסרטים מצוירים, וידענו שאנחנו, כמו הילדים מהמלין, חייבים ללכת בעקבות נגינת החליל. אנחנו בונים ובונות את החללית גם כי כשאנחנו היינו ילדים בני אדם הלכו על הירח, באמת. הם הסעירו את הדמיון שלנו, הם עוררו חלק מאתנו ללמוד עוד על מדע וטכנולוגיה, ולעסוק במחקר, באקדמיה ובפיתוח. אבל זה היה מזמן, אתם גדלים בעולם שבו חלק מהאנשים אפילו לא מאמינים שזה קרה. אנחנו רוצים להראות לכם שאפשר, אפשר להגיע לירח. ובינתיים הדרך לשם היא חוויה אדירה.

​

אנחנו רוצים להצית בכן את זיק הטכנולוגיה, שאינה טובה או רעה כמו שחושבים לפעמים. הטכנולוגיה היא גלגולה של האש המחממת, המבשלת והשורפת. פרומתיאוס, בהקשר זה, הוא נושא הלפיד הראשון של הטכנולוגיה, ואת האש שנשאו רבים עד שהגיעה אלינו אנחנו רוצים להעביר גם אליכן. ומקווים שגם אתן בתורכן תמשיכו לשאת את הלפיד הזה בגאון, ולהעביר את להבתו הלאה.היו אלה הנשיא קנדי ומולו, עזר כנגדו, המזכיר הראשון חרושצ'וב, שבמנהיגותם הצליחו להעתיק ממקומה את זירת המלחמה בין המעצמות. שניהם החליפו את מרוץ החימוש והאטום במרוץ אל החלל ואל הירח. העבירו סכומי כסף אסטרונומיים (ממש כך!) ממשרדי ההגנה האמריקני והסובייטי לסוכנויות החלל. גיבורים חדשים נולדו משני צידי המתרס: יורי גאגארין, ניל ארמסטרונג, ולנטינה טרשקובה ובאז אולדרין, היו הפנים של התוכנית השאפתנית של שתי המעצמות.

כולם הגשימו הלכה למעשה את חזון אחרית הימים של הנביא:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה."

(ישעיהו, ב', 4). והפכו את הפלנטה הזו למקום בטוח הרבה יותר. החזון של קנדי ושל חרושצ'וב היה לראות מדענים אמריקנים ורוסים עובדים יחד על האתגר הזה. הם לא זכו לראות זאת בחייהם, אבל חזונם התגשם. שיאו אולי בתחנת החלל הבינלאומית שבה משתפים פעולה מדענים מכל המעצמות כבר משנת 2000. אנחנו גם בונים ובונות את החללית פה בישראל, ובישראליות. במידה לא מבוטלת של חוצפה ובתקציב שאינו אסטרונומי, כיאה לאומת הסטארט-אפ. שואלים אותנו, נצליח או שתיכשלו? נצליח במה? זאת השאלה. לנחות נחיתה רכה על הירח – לא בטוח. עשינו הרבה בשביל להצליח, אבל זה לא תלוי רק בנו. מתברר גם שלא כל כך פשוט להגיע לירח. אבל אם המטרה היא לקרב אתכם ואותנו אל הירח ואל החלל, הרי שבזה כבר הצלחנו, רעיונית ומעשית.אם נצליח להנחית את החללית הזאת על הירח, עליכם תוטל הזכות לבוא ולחפש את המסר הזה. אם לא נצליח, נשמח לבנות את החללית הבאה יחד אתכם ואתכן.

קובי קמיניץ

אחראי מצלמות spaceIL

תל אביב,

17.12.2018 ט' טבת התשע"ט